פסק-דין בתיק עש"א 31367-02-12

זהו ערעור על פי סעיף 10 ל חוק שיקים ללא כיסוי , התשמ"א -1981 (להלן: " החוק") במסגרתו מבקשים המערערים לגרוע שיקים ממניין השיקים שסורבו בחשבונם על ידי המשיב ובכך להביא לידי ביטול ההגבלה אשר הוטלה על החשבון.

המדובר ב- 21 שיקים בסך כולל של 57,476 ש"ח אשר סורבו על ידי המשיב בין התאריכים 20.2.2011-10.2.2012 וזאת בשל העדר יתרה מספקת לכיסוי השיקים בחשבון, על פי מסגרת האשראי שהעמיד המשיב למערערים.

טענות המערערים

המערערים, זוג נשוי, הינם בעליהם של צימרים במושב שדמות דבורה שאת פרויקט הקמתו מימן המשיב באמצעות משכנתא שנרשמה על כלל המשק. הנכס הוערך בחוות דעת שמאית בסך של כ - 3,620,000 ש"ח ולצרכי מימוש מהיר בסך של 2,330,000 ש"ח.

לטענת המערערים, הוטלה על המשיב החובה לכבד את כלל השיקים שסורבו וזאת מכוח הסכם בלתי כתוב שקיים בין הצדדים אשר נוצר כבר עם תחילת ההתקשרות ביניהם. בתחילת הקשר של המערערים עם המשיב ובעת שמר גלעד בר היה מנהל הסניף בטבריה, הובטח למערערים שלאחר מישכון המשק, יינתנו להם, לפרקים ואימתי שיזדקקו לכך, הלוואות ואשראים עד לגובה של 50% משווי המשק במימוש מהיר, מה שהיווה מבחינת המערערים את הבסיס להתקשרות עם המשיב.

עוד טוענים המערערים כי מסגרת העו"ש שהועמדה להם עמדה על סך של 80,000 ש"ח ולא התעורר כל צורך להגדילה לאור היציבות הכלכלית שלהם, וממילא כאשר היה צורך בהזרמת מזומנים לכיסוי ההתחייבויות, פנו המערערים למשיב אשר הגדיל את המסגרת בסכום הנדרש לפרקי זמן קצובים.  

המערערים פירטו את הנסיבות שקדמו לסירובם של השיקים העומדים ביסוד הערעור, סירוב שלטענתם נעשה שלא כדין:

ביחס לשיקים שהוצגו ביום 31/8/2011 נטען, כי על המשיב הייתה החובה לפרוע שיקים אלה חרף החריגה ממסגרת האשראי, משום שלמערערים היתה קיימת יתרה בלתי מנוצלת בשיעור של מאות אלפי ש"ח בגין המשק הממושכן.

ביחס לשיק מיום 2/10/11 נטען, כי לא היה מקום להפקידו מלכתחילה בחשבון, הואיל והוא ניתן עבור עסקה אשר בוטלה לימים.

אשר לקבוצת השיקים מיום 31/1/2011 נטען, כי החל מיום 20/1/2011 חלה המערער למשך למעלה משבועיים באופן שמנע ממנו מלתפקד, לרבות מול המשיב, ולכן מדובר בכוח עליון שבגינו יש לגרוע את כל השיקים הללו. המערער שוחח עם המשיב על נטילת הלוואה לצורך תזרים מזומנים לחשבון העו"ש, הואיל והוא היה מודע לתזרים השלילי הצפוי עד לסוף אותו חודש, ובקשתו אף אושרה באופן עקרוני על ידי נציג המשיב מר יניב. לפיכך היה על המשיב לאשר את החריגה מממסגרת האשראי באופן מנהלי לכל הפחות ועד להעמדת האשראי, כדי למנוע את הנזק ולאפשר תשלום השיקים. אלא שהמשיב החליט לפתע לסגת מהסכמתו וטען כי לא יאשר את השיקים שיופקדו. לפיכך ובמסגרת שיחות עם המערערת, סוכם כי המשיב יסרב לפרוע את שלושת השיקים"הגדולים" בלבד ויכבד את שאר השיקים, אך נציג המשיב הציב בפני המערערים תנאי בלתי סביר לפירעון השיקים והוא הפקדה של 30,000 ש"ח, כאשר סכומם הכולל של השיקים "הנמוכים" עמד על הוא 10,253 ש"ח. המערערת החזיקה בידיה סך של 11,000 ש"ח שאותם תיכננה להפקיד בחשבון לצורך פירעון השיקים, אולם משראו המערערים כי המשיב מציב בפניהם תנאי בלתי סביר זה, הם העדיפו לשלם סכום כסף זה למחזיקי השיקים.

ביחס לשאר השיקים שסורבו, טוענים המערערים כי היה להם יסוד סביר להניח שעל המשיב הייתה החובה לכבדם וזאת לאור הביטחונות והעדר הסיכון ובשים לב להבטחה שנמסרה להם כבר בתחילת ההתקשרות בין הצדדים.

בסיכומיהם הוסיפו המערערים וטענו כי בטרם סורבו השיקים, סוכם עם מר יניב על תוספת של 50,000ש"ח למסגרת האשראי בעו"ש, מה שהיה עתיד לאפשר את כיבודם של כלל השיקים. המערערים סמכו על אישור זה ואף נחתמו כל המסמכים הדרושים, אולם יניב לפתע הודיע כי המשיב חוזר בו מאישורו וכי מסגרת האשראי לא תוגדל. המערערים הסתמכו על כך בהפקדת השיקים וחזרתו המפתיעה של המשיב מהסכמתו היא שהביאה לסירוב השיקים.

טענות המשיב

המשיב מבקש לדחות את הערעור. לטענתו, סעיף 10 לחוק קובע רשימה סגורה של עילות המצדיקות גריעת הבאת שיקים ממניין השיקים המסורבים, והמערערים לא הצביעו על עילה כזו. כל השיקים נשוא הערעור סורבו בדין, כאשר חשבון הבנק של המערערים עמד בעת הצגתם לפירעון ביתרת חובה אשר חרגה ממסגרת האשראי המאושרת. מסגרת האשראי של המערערים הוגדלה ביום 22/9/2011 מ - 50,000ש"ח ל - 80,000 ש"ח, אך המערערים המשיכו לחרוג גם ממנה והם לא הצביעו על חובה כלשהי שהיתה למשיב לכבד את השיקים שהוצגו לפירעון בהעדר יתרה מספקת בחשבון.

עוד טוען המשיב כי גם אם במקרים מסויימים בעבר הוא אישר, בהתחשב במצב המערערים ולפנים משורת הדין, חריגה ממסגרת האשראי, אין הדבר יכול להתפרש כחובה המוטלת עליו לכבד שיקים המוצגים בחריגה מן המסגרת.

זאת ועוד, יש לדחות את טענות המערערים גם באשר למשק הממושכן. לא זו בלבד שבניגוד לטענת המערערים, לא כל המשק מושכן אלא נרשם במינהל מקרקעי ישראל שיעבוד לטובת המשיב על סך של 500,000 ש"ח בלבד ביחס לזכויות החוזיות של המשק, אלא שקיומם של בטוחונות בחשבון אינו מקים חובה על הבנק לכבד שיקים שהוצגו בחריגה ממסגרת האשראי בחשבון. נקבע בפסיקה כי קיום בטוחות לא יכול להוות בסיס לטענה בדבר הסכמה לחריגה ממסגרת האשראי, וזאת גם אם הבטחונות עולים על מסגרת האשראי.

המשיב מציין כי לאחר ומעבר לסירוב 21 השיקים נשוא הערעור, סורבו מחשבון המערערים  שיקים נוספים, כך שסה"כ סורבו, עד ליום 15/9/2012, 30 שיקים בסך כולל של למעלה מ- 104,000 ש"ח, דבר המצדיק אף הוא את דחיית הערעור.

דיון והכרעה

סעיף 10(א) לחוק, מונה את רשימת העילות המקנות לבית המשפט סמכות לבטל הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו, וביניהן העילה הקבועה בסעיף 10א(3) לחוק  ולפיה "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו".